תקשורת

החיבור בין צייר לצלם שמעולם לא עבדו יחדיו הוא ניסיון לפרק את הסוגיה הרגישה והמורכבת -האם באמת קיימים הבדלי תפיסה של כל אחת מהאמנויות הללו מנקודת מבטו של הצופה. עוד בימי המערות הקדומות התקיים הקשר בין עולם המערות לעולם החיצוני באמצעות תיעוד שצויר על קירות המערות. שפה זו, הציור, כנראה היתה גם האמצעי שדרכו יכלו אנשי התקופה להעביר את רשמיהם מן העולם סביבם אל מדורת השבט. סביב המדורה נוצרה שפה, אשר התפתחה בגלגוליה השונים, להיות השפה שממנה אנו ניזונים עד היום. אמנם, השפות הן שונות ומגוונות, אך יש משהו שנשאר ומזין אותנו בכל שפה – המימד החזותי.
בכל אתר ברחבי העולם, כאשר צלם מצלם פרח אנו מבחינים ומכירים במה מדובר. כך גם כשצייר מצייר נוף – ברור לנו לחלוטין מהו המסר שהוא רוצה להעביר אלינו הצופים. כשאנו רואים את התמונות המתחלפות בטלוויזיה אנו מכירים ומבינים, כמעט באופן מיידי, במה העניין אמור. שני היוצרים המציגים בתערוכה זו, חגי ארגוב ואמיר וינברג, עוסקים בתקשורת ובשפה החזותית.

אמיר ויינברג עסק בתיעודו של הרגע במשך שנים במסגרת תפקידו כצלם עיתונות. במקביל, הוא מצייר באמצעות מצלמתו רגעים הבוחנים את הקשר שבין אדם לסביבתו. במסעותיו בארץ ובעולם הוא נושא את מצלמתו כמו צייר הנושא את ספר הרישום והסקיצה, ומצלם. באובססיביות בלתי נתפסת הוא יוצר את הפריים הצילומי המעניק למתבונן תפיסה חדשה אודות הגלוי והנסתר בטבע. תפיסת האור והמרחב שיוצר אמיר מציעים למתבונן עולם חדש לחלוטין, לעתים הזוי ולפעמים מדוייק. התוצאה מגלה לצופה סיפור חדש על נושא ישן.