לאוניד בלקלב מציץ מבעד
תערוכת עבר
01.09.2022 - 31.10.2022
מציץ מבעד – בלקלב וולאסקס
מאמר בידי מטר אנגל
לאוניד בלקלב תמיד הזדהה עם מאסטרים קלאסיים ומודרניים כמו רמברנדט, סרוב ולויתן. הוא קורא להם המורים שלו, אשר לימדו אותו כיצד להשתמש בעין ביקורתית ואור בכדי ליצור צבע וגוונים אל תוך מציאות על הבד.
ב1990 לאוניד בלקלב עלה לארץ ישראל מהאיחוד הסובייטי (מולדובה), שם הייתה לו קריירה אמנותית מבטיחה. כמו אמנים אירופאים רבים המגיעים לארץ ישראל, בלקלב הרגיש "הארה" באור החדש הזה, והוא החל לחקור אותו ביסודיות, בעיקר עם נושא קבוע אשר היה נגיש תמיד, דיוקנו. דיוקנאות מוקדמים אלו הם אישיים, שטוחים בצבעוניותם אך עדיין מנוגדים באור. ככל שעבר הזמן ומחקרו של בלקלב העמיק, האור עצמו הפך יותר ויותר לנושא הציור.
בעודו ממשיך עם הדיוקנאות העצמיים, בלקלב עבר מקומפוזיציה קרובה לרחוקה, השתמש במראה וצייר את השתקפותו בה, כמו גם את המראה עצמה "מרחפת" בסטודיו כמו שער בין-ממדי. לרוב בלקלב לוכד את עצמו מציץ אל המראה בין משיכות מכחול על הבד, מסתכל בתשומת לב על הצופה (ועל עצמו), חצי מגופו ודיוקנו מוסתר מעבר לקצוות המראה.
נושא נוסף אשר בלקלב מצייר לעיתים קרובות הוא המשפחה. זה התפתח במהלך השנים כאשר משפחתו גדלה. כשנולדו ילדיו בלקלב החל להקדיש הרבה מעבודותיו לנושא האימהות. הוא צייר את אשתו האהובה מחזיקה את ילדיהם על לוח עץ כאיקונה, כמריה המחזיקה את ישו. תיעוד זה של משפחתו גדל ככל שמשפחתו התבגרה. כאשר בנו הגיע לגיל המצוות היהודי בלקלב יצר סדרות בר מצווה. גם הם צוירו על קרשי עץ מוארכים, כי עץ הוא מדיום הקרוב מאוד לליבו. כפי שבלקלב מספר – אביו היה נגר (בדומה למשיח המפורסם), וכאשר הוא מצייר על משטחים אלו הוא קרוב יותר אליו ולהיסטוריה שלו.
בדיוקנאות דמויי איקונות אלו בלקלב שוב עומד לצד הציור ומציץ מבעד – אם כי הוא עצמו לא נמצא בציור, הוא מביא את משפחתו, חלק ממנו, איבר מהווייתו, אל החזית.
בלקלב זכה בפרס שיף לאמנות פיגורטיבית-ריאליסטית ב2014 וב2015 כחלק מהפרס הוא מוזמן להציג תערוכת יחיד במוזיאון תל אביב לאמנות. התערוכה נאצרת ע"י ד"ר דורון לוריא, וכאשר השניים משוחחים ומתחילים לתכנן את התערוכה הם מהרהרים אילו מהציורים צריך להיות לב ליבה של התצוגה. ד"ר לוריא הציע שבלקלב יכין ציור במיוחד בשביל התערוכה, אשר יהיה גדול ממדים. ובנוסף הוא חושב שהוא צריך להיות ציור של המשפחה. כך בלקלב החל ליצור את הציור הייחודי משפחת האמן – אשר ניתן לראות בתערוכתו פה באתר. בלקלב סיים את הציור על קיר המוזיאון, והצבע היה לח בזמן התערוכה.
ציור מונומנטלי זה של בלקלב מזכיר מאסטר אחר אשר יצר ציור דומה – לאס מנינאס של דייגו ולאסקס. ולאסקס צייר את לאס מנינאס ב1656, מציוריו האחרונים, אשר נחשב על ידי רבים בתור המגנום אופוס שלו. באותה תקופה ולאסקס היה אמן חצר של המלך הספרדי במשך שנים ואף חצרן הארמון.
בלאס מנינאס ולאסקס תופס רגע הקורה בסטודיו האמן בתוך ארמון המלוכה, אשר למראית עין נראה שגרתי. הציור מתאר את בתו של המלך פיליפ הרביעי, הנסיכה מרגרט ת'ריזה, כאשר היא מוקפת באנשי החצר והאמן עצמו אשר "מציץ מבעד" בקצה הקנבס. מאחוריו השתקפותם של המלך והמלכה במראה. ציור מטא-טקסטואלי זה כופה על העין לזנק מנושא אחד לשני, הציור ניתן לחלוקה של זוגות רבים בקומפוזיציה, אשר יחד יוצרים מערבולת אשר העין עוקבת אחריה אל תוך מרכז העבודה (הנסיכה). באותו הזמן, היצירה מאתגרת את הצופה (אשר יכולים להיות באותה מידה הזוג המלכותי) מי נקודת המיקוד האמיתית של יצירת המופת. האם היא הנסיכה? הפקיד מוקף באור? או הצייר האבירי?
ביצירה משפחת האמן אנו מזהים את הדמיון. שני הציורים לוכדים רגע הנדמה ספונטני. ריבוי הזוגות ניכר, מסביב לשולחן – אשתו של בלקלב ואמה, שני בניו – ועל אדן החלון שני החתולים, שחור ולבן. האמן עצמו עומד בצד ומציץ אל תוך הסצנה, נוכח ומתבדל באותו הזמן. וכאן עולה השאלה – מי הוא הנושא? האם בנו בכורו של בלקלב, המחקה את אביו במבטו אל הצופה? בתו עם גבה אלינו הצופים, המצוירת בקדמת הציור? האם, החולשת ברום על המשפחה ומשק ביתה? האמן אשר משתתף וצופה בו-זמנית? או שמא הוא האור, בוהק וגדול בחלון, מקפץ על השולחן וצובע את המשפחה במציאות ואמת?
ניתן לראות את מבטו של בלקלב מבעד לקנבס בכל העבודות המוצגות בתערוכה, בעודו מהרהר באור ומייצר מציאות. בין אם בדיוקן עצמי, רישום של נוסעים באוטובוס או במכונית ישנה על גבעה. במבטו הוא יוצא את גבולות הציור וכמו האור צובע אותנו הצופים בצבעיו.
