CTRL+P

ההדפס האמנותי החל בעולם העתיק מחיתוכי עץ אשר שימשו לקישוטי הטקסטיל השונים ,במאה ה-⁵ הדפיסו בסין קליגרפיה על נייר, הדפסת דימוי ללא כתב על נייר שמוכר כיום בשם הדפסה אמנותית החלה בסביבות המאה ה-¹⁴ ביפן ולאחר מכן באירופה. באמצע המאה ה-¹⁴ פותחה בגרמניה החריטה על מתכת ששימשה את רוקעי הזהב בעבודתם, ומשם התחריט בחומריו השונים היה כר פורה ליצירות אמן המחפש דרכים שונות הן ליצירותיו והן להפצת היצירה בעותקים נוספים הנאמנים למקור ולאחר מכן הושמד המקור (לוח החריטה). עם התקדמות הדפוס מדפוס בלט להדפסות שטח בתחילת המאה ה-²⁰ גדל גם קהל צרכני התרבות אשר רצו להציג יצירות מופת על קירות ביתם, אשר בשיטות הדפסה מודרניות היה קל וזול יותר לשכפל ולהעתיק וכך נוצרו הדפסות הפקסימיליה ולאחר מכן הדפסי המשי האמנותיים אשר הטכניקה להדפסה נטועה עמוק בסין של המאה ה-⁴ ומשם התפשטה על דרך המשי ברחבי אסיה ובאירופה. האפשרות להפוך יצירות לפופולאריות ונגישות לקהל הרחב תפס את אמני המאות הקודמות כחלק מחקר היצירה דרך ההדפסה האמנותית המסורתית ,יחידנית או סדרתית. בתחילה המאה שעברה החלו האמנים להשתחרר מכבלי המסורת גם בשיטות ההדפס שהפכו להיות אטרקטיביות מבחינת החומרים החדשים של העולם התעשייתי ששיגשג עם מוצרי גומי ולאחר מכן הפלסטיק. האטרקטיביות הפופולארית קרצה לאמנים המודרניים כמו פיקאסו ובראק. וכשאנדי וורהול וליכטינשטיין החלו את תנועת הפופ, היצירה והשיכפול לצורותיו השונות שירת היטב מטרה זו. כיום העיסוק בהדפס אמנותי הופך שוב לרלוונטי, אמני הרחוב והמרחב הציבורי מצאו את העיסוק בהדפס לסוגיו השונים כנתיב גרילה לחדור לחללי התצוגה ובתי האספנים.