יגאל תומרקין

יגאל תומרקין נולד בשנת 1933 בשם פטר מרטין גרגור היינריך הלברג, בדרזדן שבגרמניה. אמו, אמו, ברטה גורביץ, הייתה יהודייה, ואילו אביו, מרטין הלברג, היה במאי ושחקן גרמני-נוצרי. ב-1935 עלה תומרקין לא"י עם אמו, שנישאה בשנית להרצל תומרקין.

בשנת 1954 למד פיסול אצל רודי להמן בעין הוד במשך כשנה. לימודיו התמקדו בעיצוב דמויות וצורות המנותקות הן מגישות ריאליסטיות-אקדמיות והן מגישות אוונגרדיות. בשנת 1955 נסע תומרקין לגרמניה המזרחית, שם עבד כתפאורן-מתמחה ב"ברלינר אנסמבל", תאטרונו של ברטולד ברכט ושימש עוזר של האמן קרל וון אפן. בשנת 1956 היגר לגרמניה המערבית ואח"כ להולנד. בסוף שנות החמישים של המאה ה-20 התגורר תומרקין במקומות שונים באירופה ובעיקר בהולנד ובצרפת, שם נחשף לתנועת ה"דאדא", לאמנות הפופ, לאוונגרד הצרפתי ולעבודות מתכת של חוליו גונסלס. תחת השפעתם, החל לגבש את התפיסה האסמבלאז'ית של יצירתו.

בשנת 1960 חזר להתגורר בישראל. בשנת 1962 נסע ליפן ולארצות-הברית כדי ללמוד טכניקות של ציור יפני. יצירתו של תומרקין עברה במשך השנים גלגולים שונים, תוך שהוא מאמץ חומרים ומוטיבים חדשים. עבודותיו משנות ה-60 עשו שימוש בכלי נשק ובחומרים אחרים, שעובדו לאסמבלאז'ים ולפסלים אחרים בעלי ממד אנטי-מלחמתי. החל משנות ה-70 החלו להופיע ביצירותיו ציטוטים מתולדות-האמנות, לצד דימויים השאובים מאמנות עממית פלסטינית ובדווית. אלו שימשו פעמים רבות כמסגרת למחאה פוליטית. במהלך מלחמת יום הכיפורים התלווה תומרקין לכוחות צה"ל כצלם וככתב צבאי.

בנוסף לעיסוקו העיקרי בפיסול, יצר תומרקין גם במדיה נוספות כמו הדפס, ציור וצילום. לצד יצירות קטנות ממדים, הרבה תומרקין להציב פסלים ואנדרטאות ברחבי ישראל, פעמים רבות באזורים מדבריים או כפריים. בציוריו ופסליו מצויים דרך קבע דימויים ליריים ומוטיבים של תרבות אירופית גבוהה, המעומתים עם שפה אקספרסיבית בוטה, עם כלי נשק, ועם דימויים של פגיעות נפשית וגופנית.