ריצ'רד בילן

בילן הוא מספר סיפורים. בציוריו הוא נע בין קומפוזיציות צורניות לדמויות צבעוניות. הוא מייצר התרחשויות מורכבות בהם מבנים רבי קומות מהוות רקע לדמויות תזוזתייות הנעות בחינניות – ליצנים, רקדנים, ואצנים.
בילן משלב פלטה רחבה של גוונים וצבעים בחגיגה של הפשטה ואקספרסיביות על גבי הבד ובעץ.

ריצ'ארד בילן נולד בפולין בשנת 1946 להורים ניצולי שואה, שלא התגברו מעולם על אימת המלחמה. אביו נפטר בגיל צעיר ואימו אושפזה תכופות במוסדות פסיכיאטריים. בילן הצעיר העביר את ילדותו כחסר בית, משוטט ברחובות העיר פולין, מתיידד עם צוענים, נוודים ואנשי קרקס, שמאוחר יותר יהפכו לחלק בלתי נפרד מיצירתו. לאחר מספר שנים ברחובות, נתפס והוכנס לבית יתומים.
בשנת 1969, עלה לישראל לבדו והתמקם בקבוץ מעגן מיכאל, התגייס לצבא ובהמשך סיים את לימודי האמנות בבצלאל. לטענתו, ההשפעה הגדולה על חייו היתה מורהו, אמן התחריטים יעקב פינס.
לאחר לימודיו בבצלאל, זכה בילן במלגת הצטיינות והגיע לפאריס להמשך לימודים בביה"ס הלאומי. לאחר מספר שנים, השתקע בפאריז עם משפחתו החדשה.
ריצ'ארד בילן חי ויוצר מזה ארבעים שנה בין צרפת, פולין וישראל.

"גרוטסקה היא מושג הולם לתיאור העבודות הללו. לא גרוטסקה במובן העכשווי והאופנתי, השואב חיים מתיאורים מורבידיים (למשל בתערוכת הגוויות "עולמות הגוף", הנודדת בשנים האחרונות ברחבי העולם ואף הוצגה לא מזמן במוזיאון המדע בחיפה), אלא גרוסטקה במובנה ההפוך – חרדה קיומית הבאה לידי ביטוי במחוות קומיות וביזאריות. דימויי זוועה ואימה ידועים מתולדות האמנות כצעקה של מונק, הגרניקה של פיקאסו ודיוקן האפיפיור של פרנסיס בייקון,  משדרים פאתוס שכמו מרוקן את האימה מציוריו של בילן, אולם תיאור כזה מותיר את האימה לחסדי הרצינות התהומית, ומתעלם מכוחה של אימה המגולמת בפארודיה האירונית." יונתן אמיר