גיורא ברגל – פרומתאוס

תערוכת עבר

26.01.23 - 16.03.23

פרומתאוס \ גבריאל אנגל

גיורא ברגל – אמן, לוחם ומורה לקראטה שוטו קאן.

בתערוכה פרומתאוס מציג ברגל דימויי חיים ומוות.

במיתולוגיה היוונית, פרומתאוס "החושב מראש" הוא דמות בן לקבוצת הטיטאנים. על-פי הסיפור המיתולוגי ברא פרומתאוס את האדם ממים ואדמה והעניק לו את האש, כדי שתשמש לו הגנה בחייו הקשים. לאחר שזאוס העניש את בני האדם ולקח להם את האש, גנב פרומתאוס ניצוץ מן האלים והחזיר את האש לבני האדם. על כך העניש אותו זאוס.

ברגל מצייר לפי צילומי עיתונות ודימויים איקוניים כמו פטריית הפיצוץ בהירושימה, הכור האטומי באיספהאן שבאיראן, טייס הנפלט ממטוס מתפוצץ ואסדת גז הפולטת להבתה לשמיים מלב ים. ברגל מצייר ריאליזם שנוגע בנימי מהדורות החדשות הישראליים כמו גם הבינ״ל ובעיקר באיום הגרעיני המושת על ראשנו ימים כלילות.

בציור הצוללת נאוטילוס שנראה כליוויתן ענק השט במימי האוקינוס כשסביבו קופצים שוחים דולפינים, מצוף יחיד ניטע עומד וחמשת אנשי צוות עומדים וצופים כמתריסים לעברנו. לציור אין גבולות מוגדרים רק מים שבהם נעה הנאוטילוס, בפילוח הגלים שהיא יוצרת את שובל התנועה, כמחווה לציורי האימה של הספינות בריטיות בציוריו של ויליאם טרנר. אך זוהי לא רומנטיקה, זהו כלי המלחמה הראשון שניפץ את תקרת הזכוכית של הנשק הימי והייתה לאימת הימאים.

הצוללת החלוצית נאוטילוס נחשבת לכלי הרכב הראשון בהיסטוריה שהונע בדלק גרעיני. היא הושקה בבסיס הצי האמריקני בקונטיקט ב-21 בינואר 1954, ובנייתה עלתה כ-55 מיליון דולרים. אולם מעבר לעצם ההישג הטכנולוגי בבנייתה, גולת הכותרת של פעילותה הייתה מסעה מתחת לכיפת הקרח של הקוטב הצפוני ארבע שנים לאחר מכן, ב"מבצע סאנשיין".

נאוטילוס, שנקראה על שמה של הצוללת האגדית של קפטן נמו מהספר "20 אלף מיל מתחת לפני מים" של ז'ול ורן, המסע מתחת לכיפת הקרח שבקוטב הצפוני התאפשר בזכות המנוע הגרעיני שלה, שאפשר לה לשבור את שיאי העומק בצלילה. כמו כן הוא אפשר לה לעבור במהירות שיא מרחק רב ללא ציפה, שכן בניגוד לצוללות הישנות עם מנועי הדיזל היא לא הייתה צריכה אספקת חמצן קבועה למנוע. היתה זו הנאוטילוס שהחלה את המרוץ הגרעיני לשיגור טילים בליסטיים וטקטיים מסיפונן של צוללות אמריקאיות, רוסיות, בריטיות, סיניות ויש אומרים גם הישראליות.

נושא נוסף המעסיק את ברגל בציוריו הוא הכורים עצמם והפיצוצים הגרעיניים.

בציור הכור באיספהאן אנו נכנסים לקרבי מכונת המוות של ייצור הנשק הגרעיני האירני.

הכור הגרעיני והמכונות המרכיבות אותו, מבריקות בניקיונן והתחושה היא של מפעל לייצור תרופות מצילות חיים, יעילות המדען הנע בין המכונות שעל פניו מסכת הגנה כמישהו שלא יזהם או יזדהם ממעשה ידיו. אך ככותרת הציור מדובר במפעל אשר מטרתו המוצהרת השמדת מדינת ישראל וערעור האיזון העדין במזרח התיכון ואולי אף בעולם כולו. ברגל כדור שני לניצולי שואה מעמיד את הכור למולנו כאומר זה קורה עכשיו שימו לב!

לעולם לא עוד.

לציורי פטריות הפיצוץ הגרעיני ברגל מעניק שמות כ״אטום ברוקולי על כתום״ או ״אטום #4״ במציאות ציורי פטריות הפיצוץ הנ״ל הם פרשנותו של ברגל לפיצוץ הגרעיני בהירושימה ואלו תוצאות המוות של הייצור הגרעיני. אך כמו לכל דבר בטבע יש סדר, וצורה לכל תופעה. ענן פטרייה הוא ענן מסוג פירוקומולוס, של אדי מים או רסיסי אבנים ואפר הנוצר בעקבות פיצוץ גדול. אף על פי ש"ענן הפטרייה" המפורסם מוכר בעיקר בהקשר של פיצוץ גרעיני דווקא, בפועל ענן שכזה יכול להיווצר בעקבות כל פיצוץ חזק (טבעי או מלאכותי). כך שענן פטרייה הינו ענן גשם שמחייה את האדמה ואת יושביה אך לצד זה גם ענן שהשמיד ויכול להשמיד כל חי על פני האדמה.

בכניסה לתערוכה מוצבת היצירה ״אל על״, פסל אור המכוסה בחומר פלסטי חלבי ומצוייר כעין גדולה ועליה הכיתוב אל על. הפסל מפיץ אור כלפי מעלה ומאיר את סביבתו, נימים ורידיים משתרגים בחלקה העליון והתחתון כעין הרואה כל אשר אין ממנה מסתור.

שתי יצירות נוספות המוצגות בתערוכה משאירות מקום לאופטימיות זהירה. האחת לוח עץ עבה ועליו חרוטה המילה ״בסד״ בצבעוניות פופית, השמיים הם הרקע למילה כשהאות ״ס״ במרכז הציור כעין אדומה בוהקת כאומרת "הסייעתא דשמיא?"

דימוי הציור ״הקנרית, ציפור השיר העליזה״ נלקח מתוך חוברת קלפים לאיסוף משנות ילדותו של ברגל. קלפי וחוברת עולם החי היו קלפי האיסוף שילדים נהגו ואהבו לאסוף בשנות ה60-70 למאה הקודמת ולמלא חוברות אשר היו מקור לידע כמין גוגל מוקדם ומודפס על עולם החי הצומח והידע הכללי. ברגל לוקח את הקנרית ומציב אותה כעין ציפור בדיקה לאויר הרעיל. הקנרית שימשה כורי פחם על מנת להתריע על נוכחות של גזים רעילים במכרות. אם הקנרית הייתה מגלה סימני מצוקה זו הייתה אינדיקציה לקיומם של גזים רעילים.

פרומתאוס היא תערוכה סופר ריאליסטית על נושאים סוריאליסטים, עולמות של יופי מול האימה כפי שאנו חווים במציאות של חיינו, הרצון של הפרט והחברה לחיים שלווים ולשפיות ,אך בד בבד עמוסה באלימות והרס הניבטת מכל עבר.