יואב בן דב – בית
תערוכת עבר
11.02.2005 - 08.04.2005
בית
מאת אסף גוטסמן
ההבדלים בין House , Home ו בית הינם דקים, אך מה שמעניין אותי אינן ההוראות המילוניות אלא מגוון התחושות והרגשות שכל אחד ואחד מן המונחים הללו מעורר בנו. בעבודתו של יואב בן-דב יש משהו שמצליח להקיף הן את גבולות האיקונות הסטריאוטיפיות והן את הקשריהן הרגשיים העמוקים. בלוק הבנייה הבסיסי, האפור, החלול; גוש אבן הכורכר החום-חרדלי, הנקבובי; קווי המתאר הישרים והפשוטים של בית; צלליתו של הבית בנוף; תמונת הכפר האיקוני – כל אלה מתויגים על נקלה ועם זאת אוצרים בחובם עולם עשיר, אישי וקולקטיבי, שאינו נענה בקלות להגדרות. ייתכן שלכל העבודות הללו, כמו גם להגדרתן המילולית, אין כל משמעות, אך בתוך מכלול אמנותו של בן-דב הן מצליחות ללכוד דבר-מה נדיר וחמקמק; שניוּת שבה תחושות אוניברסאליות ואישיות מתקיימות בו-זמנית.
אמנותו של בן-דב נבנית מהקשרים, מאותה זיקההמתקיימת מלכתחילה בין חומר, תחושה ודימוי; בין תמונה למשמעות ותחושה. דימוייו של בן-דב איקוניים, מתומצתים. אפשר כי צורתם הבסיסית היא שנוגעת בנו בעוצמה שכזו. וגם אם צורות אלה אינן דומות לביתנו שלנו, הרי שבשבריריותן הן מבטאות ומתמצתות תחושה של בית, את הזיכרון הקולקטיבי של בית.
בן-דב משתמש בשפה פשוטה, ראשונית, כמו ציורי מערות פרהיסטוריים, ואף על פי כן, שפתו אישית, מקודדת, מורכבת מהקשרים חשאיים וסתומים, החותרים תחת כל חקירה הגיונית ועם זאת אינם ניתנים להכחשה. העוצמה המצויה שם, בקו, בזיכרון של חומר וצורה, במיומנות לספר סיפור מיוחד במינו.
התוצאה איננה פרי אדריכלי, ואף אינה מציעה הגדרה פילוסופית או אנליטית של בית, בניין, בית רגשי, מבנה וכו'. התוצאה היא רמז המפנה אותנו אל דבר שבו אנו חושקים, פרי מאוויים, היא הארה על תודעתנו המשותפת, והיא המחזירה אותנו אל יסודותיו של הבניין האנושי, אל האינסטינקטים הקדמוניים שלנו.
