מירי דוידוביץ' – היפה והחיה
תערוכת עבר
06.11.2008 - 18.12.2008
היפה והחיה היא אגדת וולט דיסני מתוקה, עיבוד בן-זמננו לרומן הגיבן מנוטרדם שנכתב במאה התשע-עשרה מאת ויקטור הוגו. הרומן הוא שיר הלל לקלסטרופוביה העירונית, לאופל, למסתורין ולסכנה המתקיימים במרחבים העירוניים.
התערוכה של מירי דוידוביץ מציגה סדרת צילומים עצמאיים שנעשו בשלושת השנים האחרונות. העבודות שנבחרו מתקיימות בתוך אותם מחוזות פנטסטיים מעוררי מיסתורין ואי שקט. הפורטרטים בוראים עולם של אגדות אפלות – ילדות אבודות, ערפדים ושלל יצורי לילה הגוועים עם עלות אור היום. סדרת הנופים אותם היא מתעדת – ספק כעוקבת ספק כנתונה במעקב – מעבירים תחושה של הקפאת סצנה מתוך סרט אימה או כפרפראזה על אגדות אורבניות. בסדרת צילומים זו מתחקה דוידוביץ אחר נופים אנושיים ריקים מאדם: חניונים, כנסיות ובתי תפילה, שעליהם מעיבה אווירה קטסטרופאלית של אסון הקרב ובא.
כצלמת אופנה דוידוביץ מעידה על עצמה כמי שמנסה לפרק לגורמים את תמצית היופי מצד אחד, הכיעור, מן הצד השני, והגבול הדק שביניהם. בעבודותיה דוגמנים חייכניים הופכים למפלצתיים; יצורים ליליים חריגים שופעים קסם מופלא; והנוף התל אביבי- שלעיתים קשה למצוא בו פיסה טהורה של אסתטיות, מתעטף בחן מהוקצע ומהודק, יש האומרים ש"לא מכאן".
ההחלטה לערוך תערוכה לצלמת אופנה, הוא לא דבר של מה בכך במחוזותינו. צילום האופנה נחשב לעיתים כאח חורג לאמנות, אשר מתיימרת להיות חפה מכל תחשיב מסחרי.
התערוכה יופי בלתי מושלם (Imperfect Beauty), שנערכה במוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון, העלתה את הטיעון כי צילומי האופנה הם לא רק גיבוב של דימויים פטישיסטיים שנועדו לשטוף את מוח ההמונים, אלא הם מתפקדים בתוך המרחב העירוני וניזונים ממנו. ככאלה, הם מעוררים סוגיות אתיות, חברתיות ואסתטיות. צלם אופנה טוב, טוענת אוצרת התערוכה קוטון, הוא זה אשר מיטיב לזקק את ההוויה האנושית לכדי דימוי אחד, ובכך הוא מייצר שפה ויזואלית המושרשת בתודעה הקולקטיבית.
מירי דוידוביץ, אחת מצלמות האופנה הבכירות הפועלות כיום בישראל. היא החלה את דרכה בסוף שנות השמונים והיתה מחלוצות הצלמים, אשר הפכו את הצילום המסחרי לעיסוק אמנותי גרידא, מגמה שהחלה בשנות השבעים בארצות הברית בפעילותם של אמנים כגון ריצ'ארד אבדון והלמוט ניוטון.
דוידוביץ למדה אמנות בירושלים ובלונדון ועבדה כאסיסטנית של מספר צלמי אופנה. היא הציגה במספר תערוכות יחיד וכן בתערוכות קבוצתיות במוזיאון ישראל ובמוזיאון תל אביב.
אצרות וכתיבה על ידי מיטל רז
