ז'אק ז'אנו – על יד דוכן העדים
תערוכת עבר
22.10.2015 - 27.11.2015
תיעוד מתוך אולם המשפט המחוזי, 26/3/1996-19/12/1995
20 שנה לרצח יצחק רבין
משפטו של הרוצח יגאל אמיר התקיים באולם המשפט המחוזי בתל אביב, בתאריך 19 לדצמבר 1995. בשל טבעו המזעזע עורר המשפט עניין רב בעולם, וכיוון שצוותי חדשות, כתבים וצלמים לא יכלו להיכנס לאולם המשפט ולתעד, פנו הרשתות וסוכנויות הידיעות אל האמן הצעיר ז'אק זאנו, שהיה באותה העת תפאורן בטלוויזיה הישראלית, ושלחו אותו לעבודה: הוא יתעד את ההתרחשות בבית המשפט והם ישדרו את התיעוד במהדורות החדשות.
ז'אנו ישב בבית המשפט ורשם מאות רישומים בטכניקות שונות. אלה שובצו במהדורות החדשות ברחבי העולם, וכשהסתיים המשפט, צרר אותם ז'אנו ואחסן אותם בסטודיו שעל ההר, בין מאות הרישומים האחרים המתגוללים בו.
"בתוך מעשה האמנות ז'אנו הוא לכאורה סוג של בן חורג שאינו מחויב למהלך חברתי המתבקש מאמן, אבל למעשה הוא אולי מהבודדים שמחויבים למהלך חברתי–פוליטי מלא. ז'אנו עושה את עבודותיו מחומרים שאחרים בחרו להעלים." מאיר אהרונסון, חורף 2015, מתוך קטלוג התערוכה המקום אליו הוא מחובר, מוזיאון רמת גן, 2015.
ז'אנו, אמן של חומר ושפה , ז'אנו המתגורר על ראש ההר בבית שבנו הוא ורעייתו סוזן במו ידיהם, להם ולשמונת ילדיהם ונכדיהם, בית שהוא מעין כוורת אנושית של תרבות ועבודת כפיים, אוהל אברהם במלוא מובן המילה. לצד הבית נמצא תמיד הסטודיו, הממשיך להיבנות מתוך אג'נדה, כמין אמבה של אמנות עברית, מאות אותיות חתוכות באש ומשפטים מורכבים, ו א ה ב ת למשל, ולצדם עשרות בתי ברזל חלודים נגועים בתכלת, הבנויים כמין הר, מגני דוד פזורים בחלל וראש אריה יהודה מבצבץ מבין האותיות. ובאחד מחדרי המבוך הז'אנואי ארונות ברזל ועל מדפיהם עשרות ציורי שמן, לפעמים נופים, קברי צדיקים מחופים בכיפות מרחפים על ניירות צבעוניים, אך ברובם דיוקנאות עצמיים: ז'אנו מחופש לרמב"ם, ז'אנו וכובע בוער לראשו, ז'אנו במשקפיים ובלעדיהם. אין ולו דיוקן אחד של דמות שאינה קיימת במרחב הז'אנואי.
לפתע פתאום נשלף מאחד המדפים הגבוהים תיק עבודות ירוק ובתוכו אוצר בלום.
מבין מאות רישומים שרדו 22 בטכניקות שונות, ובהם מצוירים השופטים ועורכי הדין, הלבלרים, השומרים ודיוקנאות הרוצח יגאל עמיר מצחק.
במרחב הז'אנואי רישומי המשפט הם הפתעה מטלטלת. ז'אנו ראה ביצירת הרישומים "עבודה". מטלטלת ככל שתהיה, היא זו שתביא אוכל הביתה. אך במעמד שכזה ז'אנו נפתח לצבעוניות חדשה, לאמירה מתוך תשומת הלב לפרטים, להלכי הרוח, לזיעה, לעלבון ולכאב הגדול שבישיבה כמטחווי יד מהרוצח השפל לשם ייצור תיעוד – רישומים של טרגדיה לאומית.
תערוכה זו מוקדשת לזיכרון הלאומי ולזכרו של יצחק רבין ז"ל.
