לבלוב
תערוכת עבר
01.07.2022 - 01.09.2022
מאז ומתמיד, ציורי פרחים שימשו כנושא אליו אמנים נהנים מאוד להתמסר; פרחים כנושא מנוגד לצבע ואור או כאובייקט דומם בחלל פתוח לרווחה המקיף כל.
כאשר בצלאל בן אורי בנה את המשכן, הוא עבד על מנורת שבע הזרועות השופעת בפרחים, המסמלת את החומרי מול הזהב הרוחני, המכילה את האור האינסופי.
עבור אמנים ישראלים רבים, שברובם הגיעו מארצות עם אקלים קרים, האור של ארץ ישראל היווה קושי ובנושא הפרחים הם מצאו יסוד מתקן ומאזן בין אור וצבע. פרחים שימשו כגשר בין הצבעוניות המוכרת לאור הבהיר והמסנוור שהיה חדש לאמנים אלו. דוגמאות לכך ניתן לראות בציור של ראובן רובין "טבע דומם עם פרחים (כלניות וזר חיטה)", בעבודתו של אריה ארוך "פנים עם כיסא ושולחן" ובציורי צבעי המים של אנה טיכו ויוסף זריצקי.
מאוחר יותר, כשהסגנון האמנותי התפתח לפירוק צורות – גם ציור הפרחים הושפע ממגמה זו. צבי מאירוביץ', למשל, מתמודד עם יצירות אמנות קוביסטיות באמצעות "פרחים אדומים וכלי זכוכית ישנה", הפרחים הופכים לחלק בלתי נפרד מהרקע, מפורקים ומורכבים בצורה מחודשת.
יוסל ברגנר, המייצג את האמנות הסוריאליסטית היהודית, משתמש בדימויו של הנער הבודד כמייצג את היהודי המפוזר שלאחר השואה. כשהוא מצייר פרחים הם מסמלים את היהודי החדש, והפרח ופורח בצבעוניות עשירה. הפרחים מסמלים עולם חדש, יפה ואוטופי.
האמנים האאוטסיידרים, שמקור יצירת האמנות העוצמתית שלהם נובע מצבעוניות וסיפורים, ציירו פרחים כעמוד התווך של יצירותיהם בצבעים עזים וחושניים, כפי שניתן לראות בציור של משה אל נתן ("מלך הפלאפל מירושלמים") "אגרטל כחול". כאן מוצב האגרטל על משטח שטוח, אולי מסמל את הר סיני, בעוד שהאגרטל המכיל את הפרחים מזכיר לוחות אבן צבעוניים (המכילים את עשרת הדיברות) הנפרשים לפנינו.
גישה שונה בקרב אמנים שציירו לפי הסגנון הסוריאליסטי הסוציאליסטי; בין האמנים הללו, נפתלי בזם, למשל, מצייר "מזבח" בו אנו רואים צמחיית בר, לכאורה קקטוסים פורחים, פורצים מאחורי למזבח סגול מסתורי. הצמחיה מרחפת על רקע ערפל בתוך סירה קטנה, סמל המופעל פעמים רבות בציוריו של בזם, אשר לאורך שאר הדימויים הסמליים של היצירה יוצרים פרשנות חלומית לחלוטין של העלייה, כאשר הקקטוסים הפורחים מסמלים את העם השב לארצו.
בקרב אמנים עכשוויים, פרחים הופכים לאובייקט. "פרח באבן" של יואב בן דב מדמיין עתיד שבו מאובני פרחים הם כל מה שנותר, המהווים תמרור אזהרה ודוגלים בשימור איכות הסביבה.
ליאוניד בלקלב חוקר את האור דרך עלי הכותרת העדינים של פרחים, תוך שימוש בצבעי מים כדי לדמות את נזילות האור. בלקלב תרגל ונאבק באור הישראלי הקשה מאז עלייתו בסוף שנות ה-80 מברית המועצות, ועם הזמן גדל לאהוב ולהצטיין בו. ניתן לראות תהליך זה כאשר אנו מציגים 2 עבודות בהן בלקלב לומד ומצייר את אותו טבע דומם של פרחים על שולחן.
אמנים עכשוויים רבים משתמשים בשדות פרחים כמושא ליצירה ולא בפרח בודד או זר פרחים. טובי כהן מצלם דמות קופצת – גדליה – מסביבו ייצוגי אביב עם בקר המתבונן בסקרנות על האדם התמהוני, ומתחתיו שדה ירוק ססגוני מנומר בפרחים כמו כוכבים בשמי הלילה. גדליה הקופץ לבוש בגלימה ססגונית המחקה את הטבע המקיף אותו, וכך לוכד כהן את האופן שבו הסביבה ואנשיה משפיעים זה על זה, כשהוא חוקר את הארץ החדשה והמוזרה הזו שהוא מגלה.
נושא הפרחים מורכב בפשטותו כפי שניתן לראות בשלל הגישות של אמנים שונים.
