יואב בן דב – רועה

ביצירתו של בן דב הלבנה מתוארת תמיד במלואה (כמו במיצבים: לבנה, דלי או ללא כותרת); הירח המלא מאפשר לרועה לראות היטב את הדרך. לאור הירח הוא הופך לחלק מן הטבע הראשוני. בתקופות קדומות נתפש הירח כנושא אופי נשי, היה בו היבט אפל, אינטואיטיבי ולא רציונאלי. הלבנה המתמלאת והחסרה לסירוגין סימלה את השינויים המחזוריים בפיזיולוגיה של האישה ואת התנועה העונתית המחזורית של הטבע עצמו (המיצב לבנה).

המתבונן ביצירותיו של בן דב יתקשה לנחש לאן פונה דרכו של הרועה; כיוון התנועה נותר תמיד מסתורי וגם המטה שאמור לכוון אותו מתעתע. בתרבות האנושית המטה הוא סמל לשלטון הגבר, ולעיתים הוא מתואר כמחולל ניסים. המטה של בן דב אינו מוצג כסמל פאלי רב עוצמה, אלא כחפץ עקום, שפוף וחסר יציבות (בעבודות מטה, שובה ונחת). המטה, כפי שמתאר אותו בן דב, מתפקד כאובייקט עזוב ובודד, נשכח, דבר-מה הממתין לדמות המנהיג שתשלוט בו. דמויותיו של בן דב שאכן אוחזות בידן במטה (רעה, ללא כותרת) הן אנטיתזה לאיקונות השליט, כפי שהן מוכרת לנו מהאמנות הקלאסית. המנהיגות כפי שמציג אותה בן דב היא מעורפלת, חסרת פנים ונטולת הילה וזוהר.