חגי ארגוב – מעשיה יומיומית

בביקור שערכתי בסטודיו של ארגוב, הנמצא בכיתה בתוך בית ספר תיכון שבראשון לציון, אכלנו תמרים ושוחחנו על עבודותיו ועל הסיפורים שנובעים מחפצים יום-יומיים. בין תמר לתמר דנו במושג ארכיאולוגיה ובקווי הדמיון בינו לבין עבודותיו של ארגוב.

הארכיאולוג חושף עולם בלתי נראה לעין בתנועות עדינות של מברשות למיניהן, מוציא לאור אמיתות עתיקות המשתקפות בהווה באופן ישיר. אך, לאחר מכן, שחתי בדעתי, שמא ארכיאולוגיה אינה המושג המדויק, אלא ארכיאולוגיה הפוכה. ארגוב אינו חושף את הסיפור בכך שהוא מחסיר שכבות, אלא להפך, הוא מוסיף שכבה אחר שכבה של צבע, ציור על ציור וקו לצד קו, עד אשר נמצא מולו מה שראה כשמצא את החפץ, את חתיכת ה"היסטוריה הנשכחת".

ניתן לראות זאת בעבודתו על קסדת האופנוען, החפץ הבנאלי, שנראה בכל פעם שנסתכל על הכביש. הוא מקבל משמעות חדשה לגמרי, כשארגוב "חושף" בפנינו איש אשר דמותו חרוטה על מספר שכבות צבע, בהירות וכהות, הנדמות לימי חייו, כאשר השכבה האחרונה, זאת עליה הוא נחרט, היא הכהה ביותר, וצבעה מזכיר לנו את צבע האספלט.

אמנם שיער המברשת שבו עושים שימוש חוקרי העתיקות מזכיר לנו את שערות המכחול של האמן. אך ההבדל הוא בכך שאנו אלה שאמונים על "קילוף" השכבות ועל הסקת המסקנות, בכדי להבין כיצד החפצים, והדמויות הללו, מתחברים לסיפור האישי שלנו.

לחצו כאן בכדי לצפות בוידאו התערוכה