יואב בן דב – חודו של י

תערוכת עבר

03/09/2015 - 18/10/2015

מאמר בידי מטר אנגל

יום אחד סיפר לי יואב בן דב שהוא "רואה את העולם ביודים". אני הנהנתי בנימוס, אך בראשי אצו מחשבות – מה זאת אומרת לראות את העולם ביודים? האם ייתכן בכלל שמה שאני רואה הוא לא מה ששאר האנשים רואים? ולמה יודים? המחשבות המשיכו להתרוצץ בראשי גם משנרדמתי וחלמתי על יודים מדלגים מעל גדר של סימני פיסוק.

בקבלה מאמינים שהשפה העברית, שפת הקודש, היא גם שפת הבריאה. המילה היא שנותנת חיים וכך נברא העולם. אך האם ללא מילה מה שמולנו קיים? והאם בעזרת מילים ואותיות נוצרת היצירה? לתוך שאלות אלו צולל בן דב בתערוכה זאת, העוסקת בעולם המורכב מיודים.

המדקדק להתבונן בעבודותיו של בן דב יבחין בשימוש הנרחב בשפה העברית בכלל ובאות יוד בפרט; הן במתן שמות לעבודות, שלעתים מבהירים את ההקשר האסוציאטיבי של האמן, והן בציור אותיות ומילים, כחזית העבודה וכרקע לה. לעתים, כמו בעבודתו "לילה טוב, אמן", מרכיב בן דב את המילים ואת היצירה מהאות י בלבד.

בנוסף חוקר בן דב את חידתיות השפה, משמע, כיצד ייתכנו מספר פרשנויות לאותה מילה. אם נשתמש בדוגמה הקודמת, המילה "אמן" משמעה האיש שעושה אמנות, ובניקוד שונה, גם הסכמה. האמונהנמצאת בבסיס שתי המילים, שהרי אמןמאמין אמונהשלמה ביצירתו, כפי שהקהל מאמין בתפילת החזן בבית הכנסת. הדואליות הזו מאפשרת מרחב יצירה גדול ופרשנות רחבה, ומקורה של זאת באופייה של השפה העברית.

לכך מתכוון בן דב כשהוא אומר שהוא רואה את העולם ביודים, כי אם כל האותיות מורכבות מיודים, והעולם מורכב ממילים אשר מרכיבות שלל חידות יקומיות, משמע שכל מה שסביבנו מורכב מיודים, והאדם שרואה את היודים יכול לפרק את העולם לגורמיו ולפתור את החידה.

אז מה הוא חודו של יוד?
חודו של יוד הוא חידוד לפתגם "קוצו של יוד", אשר מתאר את הדרישה מסופר הסת"ם להקפיד בכתיבת האותיות עד לפרט הקטן ביותר, לדוגמת תגים (או קוצים) שהם משיכות קולמוס מגוף האות. וכך גם על קוצו של יוד, האות הקטנה ביותר באלפבית העברי, על סופר הסת"ם – ובהשאלה עלינו – להקפיד.

בתלמוד נכתב שרבי יהודה אמר בהתייחסו לדקדוק שבכתיבת סת"ם: "ארבע פרשיות שבתפילין [ABSENCE OF] מעכבות זו את זו ואפילו כתב אחד [IMPERFECT] מעכבן. פשיטא אמר … לא נצרכא אלא לקוצו של יו"ד" (תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף ל"ד, עמוד א'). דהיינו, אפילו חיסור קוצו של יוד פוסל את הטקסט כולו.

לעומתו, יהודה לייב גורדון, (עוד יהודה שעסק בשפה – ייתכן שזהו שם המחזיק בתוכו את אותיות יהוה ומורה על עתיד של דקדוק בחודי השפה) פרסם בשנת 1876 את "קוצו של יוד"", סיפורה של בת שוע שנישאה לתלמיד חכם ומבריק בתורה בשם הלל, שלא הצליח לכלכל את משפחתו והשאיר את אשתו לבדה לטפל בילדיהם ובמשכנם, בזמן שהוא נודד ברחבי אירופה במטרה לפרנסם. משהתברר כי נטש את משפחתו, מעבירה לו בת שוע מכתב בבקשה לכסף למען ילדיהם, אך בתמורה מקבלת גט. כאשר היא פונה לרב העיר, הרב פוסל את כתב הגט, משום ששמו של הלל נכתב ללא האות יוד. ובת שוע נותרת עגונה–"כִּמְעַט הָיִיתִי בְּכָל טוֹב אֲנִי וִילָדַי וְכִנְשֵׁי הַתַּעֲנֻגוֹת חָיִיתִי גַּם אָנִי – אַךְ קוֹצוֹ שֶׁל יוּד הוּא הֲרָגָנִי".

קוצו, מהשורש "קץ", המתאר סוף מוחלט והתעוררות או מאיסה, דברים המגיעים כחתף. כמו קוץהמגיע לנקודה שאין המשך ממנה. וההתייחסות אליו, על כן, בחרדה ובחרדיות. שחור על גבי הלבן, יש ואין. כפי שאנו למדים מדבריהם של י.ל גורדון ורבי יהודה.

חודו , לעומת זאת, מהשורש חד " – המתאר דיוק ודקדוק בפרטים, בין שבחומר, כחדות הלהב, ובין שברוח, חידה, המתאפיינת בחדות שכל ולשון); וחידה הרי מכריחה אותנו ללכת על פי קו מחשבה כדי להגיע לפתרון.

כאשר אנו ניצבים מול עבודה של בן דב, אנו עומדים מול חידה, פרי דמיונו של האמן, אשר משתמש בשלל דימויים אישיים ושיבושי לשון החרוטים בארמון תודעתו. אך גם אם ייתכן שהפתרון נשגב מבינתנו ואף שאינו רשום על צדו האחר של הקנבס, יש ביכולתנו לפתור את החידה במחקר ובפתיחות הדעת.
לשם כך מציג בן דב בתערוכה חתך מתוך ארמון תודעתו, הצבה מרובת-עבודות ושמה "חדר עבודה". בהצבה עומדים רהיטים (ארונות, שולחן וספסל) צבועים באפור ובתוכם ועליהם שלל פסלים, ציורים, חפצים, מזכרות וספרי דת ודעת זה לצד זה. העבודות מוצבות בשותפות עם שכנותיהן ויוצרות מעין סיפורים המזמינים את הצופה לצלול לתוכם ולחקור אותם. במרכז כל סיפור כזה קיים רעיון המרמז על מהות העבודות המוצגות בתערוכה.
המשחק הזה, של מיצוי סיפור מופשט המסופר באובייקטים לכדי רעיון ברור ומצומצם, מתחקה אחר הרצף האסוציאטיבי של בן דב בתהליך היצירה.

היודים המרכיבים את עולמו של בן דב מופיעים ברבות מעבודותיו, עתים במובלט, עתים בהיחבא, אך לעולם קיימים, כמשל לדבקותו בפרטים הקטנים ובסיפורים העדינים הנרקמים בין עבודותיו כחוט השני. כך הוא חוקר את העולם, אגב חידוד חודיו והקהיית קוציו.
האסוציאטיביות המרובדת שבעבודותיו מאפשרת השתנות בין מתבונן למתבונן. יהיו כאלה שיבינו את החידות ויש לקוות גם יפתרו אותן, אחרים ידקדקו בחודו של י כדי לחשוף את חידתו של האמן וינסו גם הם לראות את העולם ביודים.

לחצו כאן בכדי להוריד את קטלוג התערוכה