גילוי נאות
תערוכת עבר
29.7.2004 - 27.8.2004
גילוי נאות היא תערוכה של שישה אמנים שחלקם כבר השתתפו בתערוכות שונות, בעוד שעבור אחרים זו התצוגה הפומבית הראשונה שלהם. רוני טהרלב מציגה ציורים פיגורטיביים; אילת אדר ציורים מדיטטיביים; גיא קורנהאוזר ציורים אקספרסיביים; איתן אמיר ציורים יהודים-מיסטיים; איילת אבני ציורי תלת מימד בחימר וציורים סמליים של דוד הראל.
לכל אמן הוקצה אחד מקירות הגלריה, כדי שהמבקר יוכל לצפות בתערוכה מגוונת. המכנה המשותף של העבודות הוא נקודת המבט שלהן על הזמנים הנוכחיים. העבודות המוצגות יכולות להיקרא בשמות שונים – חפצים ממוסגרים, עבודות דו ותלת מימדיות וכן הלאה, אבל כולן ציורים. כל אחד מהאמנים לוקח אותנו למסע שונה ומרתק אל הסביבה הטבעית או המגויסת שלו למטרה אחת – ליצור חוויה.
רוני טהרלב מציגה תמונות טהורות ובריאות של בנותיה במהלך חייהן הארציים. האור ועומק הביטוי בעבודות מעצימים את תחושתה של ילדה-אישה המבקשת למצוא את נוכחותה ומקומה בעולם.
אילת אדר היא אמנית מדיטטיבית. היא מתארת נופים ובעלי חיים. כמו בציור הקלאסי, ההתבוננות המעמיקה מעבר למרחבי הצבע מאפשרת לחוש לרגע שהכל נעלם, אולם כאשר אתה פותח מחדש את עיניך הציור עדיין שם ומשאיר אותך עם תחושה של ריחוף חולמני, המזכיר את רישומי מנדלה הודיים שבהם האנרגיות זורמות לתוך הציור תוך כדי יצירתו, ואחריהן תחושה של הכל עף אל הרוח והחלל, היכן שהוא שייך.
גיא קורנהאוזר שהוא רקדן ושחקן וגם צייר, לוקח אותנו למקום הימצאו, למקומות שבהם הקהל מגיע לתיאטרון ורואה את התמונה כולה, אבל מי רואה את הפרט? במציאות השחקן לבד על הבמה, הרגשות והדיכאונות שלו נמצאים איתו לבד. ציוריו של גיא אקספרסיביים, שולחים את הצופים לעולם הצללים התיאטרליים. האם הפנטום יכול לרקוד?
איתן אמיר מצייר אייקונים עכשוויים. ציוריו ממחישים את הסוד , בין אם זה מלאכי השלום או מלכות הפריון, מפת עשרת השבטים או קלע הנשמות. היהדות מעולם לא עודדה התמודדות עם קרביותיה באמצעות אמנות פלסטית. איתן אמיר פותח צוהר לסודות באמצעות האמנות שלו. הוא מציע נקודת מבט של יהודי המתבונן פנימה ומגלם עניינים המייצגים מופשט מוחלט. מעשה זה מעצב ומתאר אייקונים יהודיים העוסקים בסוד ובמרומז.
איילת אבני מציירת על חימר. היא אוהבת חימר ואוהבת לצייר. בשילוב ייחודי שהיא מציירת על חימר היא שיטחה למשטח דק. היא מציירת ויורה – מציירת דימויים, פורטרטים או צמחים, סצנות או נופים שלמים. כשמסתכלים בעבודותיה תוהים האם הן על קנבס או נייר, או אולי גבס. מה שמיוחד בעבודות אלו הוא בכך שצוירו על חימר או פורצלן שנשרפים לאחר הצביעה, כשהתוצאה היא ציור על נייר עדין כמו חימר, אך הוא למעשה חומר קשיח.
דוד הראל משתמש במחשב ליצירותיו. הוא מעצב סמלים, סורק אותם, מדפיס אותם ואז מצייר מעליהם. תהליך העבודה שלו שונה מתהליך העיצוב הגרפי הרגיל בו לוקחים סמל, מעבדים אותו ויוצרים שלטים מוסכמים התואמים את השפה החדשה של מחשבים, אינטרנט, טלפונים סלולריים וכו'. שפה זו נוצרת באמצעות עיצוב סמלים חדשים המבטאים צרכים מתפתחים בסביבה הטכנולוגית. דוד הראל מנסה לדבר איתנו בשפת הסימנים. האם נצליח להבין את הסימנים, האם נקבל אותם לשפתנו החדשה?
גבריאל אנגל.
