משה קסטל

נולד בירושלים, 1909, צאצא למשפחה ישראלית ספרדית בת 500 שנה, קסטל בילה את חייו המוקדמים באיטליה ובצרפת, ולמד מהמאסטרים הוותיקים כמו ג'וטו, טיציאן והאקספרסיוניסטים.

מ-1922 עד 1925 לומד קסטל באקדמית בצלאל ובשנת 1927 מגיע לפריז כדי ללמוד באקדמית ז'וליאן ובית הספר של מוזיאון הלובר. בפריז הצטרף קסטל למעגל אינטימי של אמנים גדולים כמו פיקאסו, מאטיס, סוטין ושאגאל והוא השתתף בתערוכות יחיד וקבוצתיות בגלריות וסלונים פריזאיים ידועים. בשנת 1936 ביקר בישראל עם יצירות של סוטין וקיסלינג, שאגאל ואחרים. הוא יזם את תערוכת אקול דה פריז הראשונה במוזיאון תל אביב. ב-1940 חזר קסטל מפריז והתיישב בצפת, ב-1952 חזר שוב לפריז ואחרי כמה חודשים המשיך לניו יורק.
קסטל מצא את מרכיבי המסר האמנותי שלו בעבר ארוך ועשיר מאוד. הוא בנו של רב, סופר סתם, אשר משפחתו נאלץ לברוח מן האינקוויזיציה בקסטיליה ולחזור לארץ ישראל.

קסטל שייך לקבוצת אמנים ישראלים, שתרמו רבות להחדרת האמנות העכשווית לציור הישראלי, הן כחבר בקבוצת אופקים חדשים והן בזכות עצמו, באמצעות הטכניקות והיכולות החדשניות שלו.

המרכיבים המהותיים של היצירה שלו לאורך כל תקופותיו האמנותיות מתוארים כ"מטפיזיקה של החומר". במקביל לכך הוא מייצר קומפוזיציות עם סמלים החוזרים למסורת קליגרפית המעניקה לאות מעין קיום קסום, והופכת את האות למרכיב במכלול אמנותי.
קסטל מרבה להשתמש באותיות אך ללא כל משמעות, בצורה מופשטת, לצד סמלים מומצאים במטרה ליצור מבנה ומקצבים שהם אמנותיים ותו לא.